בתאריך 25.5.04 ערכו המתלוננים מסיבה באיזור תל חדיד אליה הגיעו הנאשמים על אף שלא נמנו על המוזמנים.
בכתב האישום נטען כי הנאשמים נשאו בלון גז צחוק במטרה למכור את הגז למשתתפי המסיבה.
המתלוננים פנו לנאשם 1 מספר פעמים במהלך המסיבה וביקשו שהוא ויתר הנאשמים יעזבו את המקום. משלא נענו הנאשמים לבקשות אלה, פנה עמיחי עוז, אחיו של יהודה עוז, אחד המתלוננים, לנאשם 1 והשכיב את בלון הגז שהיה ברשותו על הארץ. משעשה כן, החלו הנאשמים לתקוף אותו ואת אחיו. במהלך הקטטה, ניסה איתי חזקיהו להתערב ולהגן על חבריו ואז נדקר הוא ע"י נאשם 1 ויהודה עוז ע"י נאשם 2 באמצעות דוקרנים אגרופנים.
הנאשמים נמלטו מהמקום בעוד שאיתי חזקיהו ויהודה עוז פונו לביה"ח כשהם פצועים במצב בינוני.
כתוצאה ממעשים אלה נגרמו ליהודה עוז שבר בקרסול רגלו הימנית אשר בגינו נזקק לניתוח ודקירה בחזהו. לאיתי חזקיהו נגרמה דקירה בצדו הימני של בית החזה.
בסיום פרשת התביעה העלה בא כוח הנאשם 1 טענה כי אין להשיב לאשמה. זאת בעיקר בהתבסס על העובדה כי איתי חזקיהו לא העיד בבית המשפט ועל כן אין לייחס משקל להודעה שמסר במשטרה. עוד טוען בא כוח הנאשם 1 כי אין כל ראיה לכך שהנאשם 1 דקר את יהודה עוז וכן לא קיימות ראיות בגינן ניתן לייחס לו את הדקירה בחבורה עם נאשם 2. באשר לשבר שנגרם ליהודה עוז ברגלו, טוען בא כוח נאשם 1, כי לא יהודה עוז עצמו ולא מי מהעדים קושר את נאשם 1 לאירוע שבירת הרגל.
מנגד טוען בא כוח המאשימה כי על נאשם 1 להשיב על שלושת הארועים המיוחסים לו ואין להפריד כל מקרה לגופו. לטענתו, יש להסתמך על העובדה ששלושת הנאשמים הגיעו יחדיו למסיבה, התנהל וויכוח בו מעורבים שלושתם, כשנאשם 1 הדומיננטי מביניהם והוא זה שהתחיל את הקטטה. כמו כן מפנה להודעות הנאשמים וטוען כי מהם עולה קשר והתנהגות, אשר די בכך בשלב זה של ראיות לכאורה.
יהודה עוז מוסר בעדותו בבית המשפט כי זוכר שהתקוטט עם נאשם 1 ונאשם 3 , הפרידו ביניהם והם שבו להתקוטט.
מהודעתו של עמיחי עוז מיום 3.6.04 עולה כי הוא זיהה בודאות את חשוד מס' 7 במסדר זיהוי התמונות השני, הוא נאשם 1, כאחד ממתחילי הקטטה. לשאלה האם חלקו של נאשם 1 היה הדומיננטי, משיב העד כי הוא זה שהחל בקטטה וזאת כתגובה לבקשות חוזרות ונשנות של כמה ממארגני המסיבה שיעזוב את המקום ויוציא משם את בלון גז הצחוק שהביא עמו. העד מוסר כי ראה את נאשם 1 מכה באגרופים את אחיו, יהודה עוז.
בעדותו בבית המשפט מוסר העד כי בשעה שהוא ואחיו התקוטטו עם נאשם 1 עמד נאשם 2 מאחוריו והלם בו באגרופיו. עוד הוא מוסר כי הבחין בחפץ בלתי מזוהה בידו של נאשם 1.
העד מוסיף ואומר כי ראה בנאשם 1 ה"בוס" שבחבורה, זה שמקבל את ההחלטות.
דניאל אמינוב מוסר בעדותו בבית המשפט כי בזמן האירוע יצא להתקשר למד"א ואז פגש את הנאשמים 1 ו-3 שאמרו לו כי יחפשו את יהודה עוז, יגיעו עד לביתו וידקרו אותו.
במהלך הקטטה, מוסר העד, כי ראה את נאשם 1 ועמיחי עוז מתקוטטים. כמו כן במסדרי זיהוי שנערכו לעד, זיהה את נאשם 1 בלבד.
העד, דביר וינטרניץ, מוסר בהודעתו מיום 22.5.04 כי ראה שהתפתחה קטטה בין יהודה עוז לבין אחד מהנוכחים במסיבה, שמו אלי כהן והוא מרמלה. לאחר זמן קצר, ראה את יהודה עוז שוכב, אוחז ברגלו ודקור בחזהו.
בהודעתו מיום 3.6.04, מוסר העד כי שמו של חשוד מס' 1 הוא אלי כהן וכי דיבר עמו במסיבה. לדברי העד, נאשם 1 וחבריו התפרצו למסיבה כשברשותם בלון גז צחוק שמכרו למשתתפי המסיבה. בהמשך, מוסר העד, כי הבחין בנאשם 1 תוקף את אחד האנשים במסיבה אך אינו זוכר את מי.
בעדותו בבית המשפט, מוסר העד, כי הבחין שבין יהודה עוז ונאשם 1 התנהלה שיחה במהלכה התפתחה ביניהם קטטה ולאחר שניות ספורות הבחין ביהודה כשהוא דקור.
כשנשאל העד, האם התכוון בדברים שמסר בהודעתו לכך שראה את יהודה מתקוטט עם אחד מהשלושה, משיב העד כי ראה את יהודה עוז מתקוטט עם נאשם 1. על כך חוזר העד מס' פעמים במהלך עדותו ודבק בדבריו כי מדובר בנאשם 1.
נאשם1 מוסר בהודעתו מיום 23.5.04, כי הוא הגיע יחד עם נאשם 2 למסיבה כשברשותם בלוני גז צחוק למכירה. במהלך המסיבה פנה אליהם אחד ממארגני המסיבה בבקשה שלא למכור גז צחוק מאחר וברשותם של מארגני המסיבה בלון והם מעוניינים למכור רק ממנו. לאחר חילופי דברים ביניהם הוסכם, לדברי נאשם 1, כי שניהם ימכרו את הגז, כל אחד במקום שמוקצה עבורו.
לפנות בוקר, פנה אליו יהודה עוז, בעל המסיבה, וניסה, לדבריו, לקחת את הבלון ואז פרצה קטטה ביניהם ובהמשך הצטרפו אנשים נוספים.